אז ביום חמישי היו לנו כרטיסים לכרמן בערב, אבל היינו צריכים גם לתכנן את המשך דרכינו, כי ביום ששי התכנון הוא לעזוב את וורונה ולנסוע – לאן בעצם? לכיוון הדולומיטים, אבל זה פותח אינסוף אפשרויות. אז השתלטנו על בית-קפה-מסעדה שנקרא Osteria Marconi במרחק ארבע דקות הליכה מהB&B שלנו, שם אני עבדתי ואחר כך ליסה הצטרפה אלי (היא לקחה פגישת-זום בחדר) ואז ניסינו לחשוב לאן לנסוע הלאה.
אין לי תמונה של עצמינו אבל אנחנו יושבים מצד ימין בשולחן. תוך כדי ההתלבטויות של כפרים שונים בדולומיטים, יתרונות וחסרונות, קיבלנו טלפון מרחלי ואפי – ליסה בטח תכתוב על זה, טלפון שכיוון את החלק הבא של נסיעתינו.
בינתיים ליסה עשתה nails ואני המשכתי לעבוד, ואז הלכנו לחדר ויצאנו שוב כדי ללכת לאופרה.
העיר היתה צבעונית וחגיגית. חשבנו שאולי נלך לאכול לפני האופרה, אבל בסוף נכנסנו לחנות ספרים וקנינו כמה ספרים באנגלית (שקשורים בעלילה שלהם לאיטליה) ואז אכלנו…גלידה מעולה:
עמדנו בתור של האנשים החשובים (כי קניתי כרטיסים טובים) שנכנס בשער מספר 1. ונכנסנו בהתרגשות:
לילה זרוע כוכבים, הארנה מתמלאת לאט לאט – לא נשאר כסא אחד ריק. וכולם מחכים
והנה התחלת המערכה הראשונה, הבמה מלאה בהמוני שחקנים-זמרים:
והסצנה עם המצעד שכולל מצעד-חיקוי של ילדים שגם שרים
ועוד וידאו אחד, של האריה המפורסמת של כרמן, ששרה על האהבה בסגנון ה"הבנרה Habanera":
הבחירה לראות דווקא את כרמן לא היתה קלה – זו אופרה של מלחין צפרתי, בשפה הצרפתית, כשהעלילה מתרחשת בספרד. אולי עדיף לראות אופרה בשפה האיטלקית? גם אם היא מתרחשת במצרים העתיקה (אאידה) או בבבל העתיקה (נאבוקו). אבל בסוף הפור נפל על כרמן כי זו באמת אופרה שכוללת "מיטב להיטים", מוסיקה מוכרת ונגישה. הסצינה של ה"טוראדור" – לוחם השוורים שכרמן מתאהבת בו, היא מרהיבה ממש.
המנצח היה המנצחהקבוע של האופרה בוורונה – הישראלי דניאל אורן.
האופרה היתה ארוכה עם שתי הפסקות. ליסה הלכה אחרי ההפסקה השניה ואני נשארתי עד הסוך – עד 01:00 בלילה!
היתה חוויה מרוממת נפש.
