בכל נסיעה אני מנסה לקרוא ספרים שנובעים מ… או עוסקים בנופים, באנשים, בתרבות ובהיסטוריה המקומית. לקראת הנסיעה לאיטליה לא הספקתי בכלל לארגן לי ספרים לקריאה מלבד המדריך הישן שמלווה אותנו כבר כמה שנים של ה Lonely Planet , ויש בו פרק יפה על ההיסטוריה והתרבות של איטליה (מסגירה כמה אני מיושנת, שאני עדיין מצטיידת במדריכים מודפסים). תוך כדי הנסיעה קראתי כמה ספרים:
ספר נוגע ללב על שני דורות (ממשפחות שונות) שגדלים בעיירה שכוחת אל במרכז איטליה. המבוגר הוא מעין פלייבוי מזדקן שמשקיף על החיים וכמה למצוא אהבה ולבנות אתה חיים, תוך שהוא מתקשה לשנות את אורח חייו. השני, פייטרו, ילד שגדל בתוך סביבה משפחתית קשה, גדל עם חברת ילדים שמציקים לו ללא הרף ורק ילדה אחת חברה שהוא מאוהב בה, משמשת לו כמשענת. ברקע הדמויות בכפר, השוטרים, השכנים, ממנהל ביס והשרת האקסנטרי, המורה שדוקא רוצה בטובתו אך לא מסוגלת למנוע את הטרגדיה שמגיעה.
הספר הבא עסק בכלל לא באיטליה אלא בסיפור אנושי שהפך לסרט ידוע:
לא על איטליה, כן על זוגיות שנפרמה בצד טרגדיה משפחתית, שמובילה את הגיבור לעשות מעשה קיצוני, והשינוי האנושי שחל בו, באשתו, בדמויות המקיפות את הסיפור. מאד אהבתי, לקראת הסוף קצת מעייף.
ספר של עיתונאי איטלקי שבילה זמן באנגליה וחזר לאיטליה, כותב בהומור על העם האיטלקי, דרך פרקי המתארים מקומות ומאפיינים שונים. מאד מאד הומלץ לי על ידי מוכרת הספרים בחנות La Feltrinelli ב Verona. מצאתי אותו אכן עם חוש הומור, והוא זיקק את האופי האיטלקי, אבל יחד עם זאת הרגשתי גם התנשאות שלא עזרה לי להתחבר (ויתכן שזה כשלעצמו קשור לאופי האיטלקי…).
יצירת המופת שהיוותה בסיס לסרט זוכה פרס האוסקר לסרט הזר.
הספר מהווה מראה לאירועים שאירעו לסופר, אם כי הוא לא מוגדר כביוגרפיה. מדובר בספרו הטוב ביותר על הקהילה היהודית בעיר Ferara במרכז איטליה. הוא מסופר בגוף ראשון ומדבר על קשר של נער יהודי מתבגר עם משפחה יהודית עשירה מאד שגרה בריחוק משאר הקהילה באחוזה מרשימה בקצה העיירה. בספר עוקב אחרי עליית מוסוליני, חוקי הגזע ותחילת מלחמת העולם השניה, ומהרגע הראשון אנו מבינים שהמשפחה נכחדה כולה בשואה. יש פה מבט עדין ועמוק על החברה היהודית שמצד אחד שומרת מסורת, מצד שני לא דתית ורחוקה מההלכה. פתוחה להתבוללות אך מוגדרת גם פנימית וגם על ידי איומים מבחוץ. הכרה של סטודנט מבריק שהוא יכול אולי לסיים דוקטורט בספרות איטלקית אבל לא יקבלו אותו לעבודה, האנטישמיות החבויה שמרימה את ראשה תחת שלטון מוסוליני. וכל זה רקע לסיפור אהבה לא ממומש. כתיבה נפלאה, עוברים מסע תודעתי עם הגיבור, כל כך רוצים שהוא יזכה לאהבה חזרה, כתיבה עדינה איטית המשלבת ביטויים בשפות שונות, עם הערות שמסבירות. מאד מאד התחברתי.
הספר הבא (אולי בטיסה חזרה) יהיה:
לקחתי מהמלון (תמורת ספרים אחרים שהשארתי שם, לא לדאוג) כי אנחנו מסיימים את המסע במילאנו. עדיין לא קראתי, אז נראה מה יהיה. במקביל אלי, אביחי הביא מהבית שלל ספרי עיון בתחום הכתיבה שלו, ואחרי תקופה גם הוא התפנה לקרוא כמה ספרים.
אז ספרים הם חברים טובים מאד, ויש גם חברים בשר ודם. סיפרתי לכם שבתחילת הדרך פגשנו את דגנית ותומר. עכשיו גילינו שיש לנו הזדמנות לפגוש את רחלי ואפי, חברים טובים, שהיו באותה העת באוסטריה. אחרי החום הלוהט של ורונה, החלטנו בספונטניות לנסוע אליהם ביום שישי ולבלות אתם את השבת. קמנו עם ההתרגשות של חווית האופרה שעדיין ספוגה בגוף ובנפש, והתחלנו בנסיעה. החלטנו לעשות סטיה קלה מהמסלול כדי לקנות חלות ויין, ולכן נסענו ל Desenzano del Garda, עיירת נופש ליד Lake Garda, שם יש בית חב"ד. אחרי חיפושים מצאנו את בית חב"ד, קיווינו שאולי יהיה כבר אוכל מוכן לשבת אך העסק עוד לא ממש התעורר שם, חלות היו עתידות להגיע ממילאנו רק בשעה 17:00 אחה"צ, והסתפקנו בחלות קפואות וביין. שוחחנו עם הרב השליח הנחמד ששיתף שגדל במילאנו, היה כמה שנים שליח בורונה והעתיק את משכנו ללייק גרדה. הוא מחלק את התפקיד שלו לשניים- שירות לאוכלוסיית המטיילים באיזור ושיטוט באיזור כדי לחפש ולקרב יהודים שגרים בכל מיני כפרים שונים.
לאחר השיחה הוא הוציא שופר ותקע לנו לכבוד חודש אלול.
המשכנו לדרכנו ונסענו כמה שעות טובות עד שהגענו לאוסטריה, לעיירה קטנה ליד קיצביל בשם Jochberg. כל האזור, גם באיטליה וגם באוסטריה, מלא ירוק, הרים, עצים מחטניים גבוהים. באיטליה הנוף היה מלא כרמים במורדות ההרים:
והנוף שזור בכפרים שנראים שונים ממרכז איטליה, כאן האזור כבר מאמץ את התרבות והנראות של שוייץ/אוסטריה, עם בתים מעץ, אדניות של פרחים צבעוניים נשפכים, סדר וניקיון שאין בשום מקום בעולם (אולי ביפן, לשם טרם הגעתי). באוסטריה כבר לא רואים כרמים, אבל רואים המון המון עצים כרותים ממתינים לשימוש בבניה:
הגענו לאחר נסיעה לא קצרה (חמש וחצי שעות כולל העצירה בחב"ד) ופגשנו את חברינו הטובים רחל ואפי:
הגענו כשהיה מזג אויר יפה, עוד לפני שבת השמיים החלו מתקדרים וגשם זלעפות שטף את האזור. לא מנע ממני לצאת לבריכה בגשם השוטף, בסופת רעמים וברקים.
שבת היתה כיפית כל כך, זמן לשבת ולפטפט, יצאנו להליכה של כשעה באזור הקרוב, בכל פינה יש נחל קסום, הרים נישאים, מרבדי דשא ובתי מטופחים. מוצ"ש הסתובבנו בעיירה הסמוכה Kitzbühel ולמחרת נפרדנו.
מכאן בעצם מלווה אותנו גשם בלתי פוסק עד בערך יום שלישי, מזג האויר השתנה באופן דרמטי, הטמפרטורות ירדו, ועדכנו בהתאם את הציפיות.
ביום ראשון הדרמנו חזרה לאיטליה, לדולומיטים. הדרך ממשיכה להיות ירוקה ויפה וגשומה עם בתי יפים מטופחים:
תחנה ראשונה – Gais. אביחי ירחיב על הדירה בה גרנו ועל עיסוקינו בה, אני אתייחס לטיולים שלנו. יומיים של גשם זלעפות היו מתנה משמיים, כי היינו צריכים זמן להתביית קצת, לעבוד ולכתוב. ביום שלישי, תוך כדי מזג האויר הגשום, הגשם נחלש קצת ואחר הצהריים יצאנו לטייל. בעל מלון הדירות המליץ לנו ללכת ל"אגם האינסטגרם" של האזור, Lake Braies. באופן כללי, נעזרתי באזור הדולומיטים בבלוג מעולה שכתב על הכפרים הכי יפים שכדאי לשהות בהם וגם על מסלולים מומלצים באזור של כל כפר:
מסביב לאגם יש מסלול הליכה יפה של שעה, ממש מקסים ללכת סביבו ולראות את הצבע המתחלף של המים, את הנוף מכל עבר, והגשם הוסיף לדרמטיות של הנוף. כמה תמונות של האגם היפה הזה:
וגם כמה תמונות שלנו:
למחרת קמנו השכם בבוקר, ארזנו, נפרדנו מהעיירה ויצאנו למסלול הליכה ארוך יותר. בעל המלון שהמליץ על המסלול אמר שבשעה 9:00 בבוקר יש סיכוי שלא יוותר מקום במגרשי החניה שמחוץ למסלול, הוא פופולרי מאד. אז הגענו לשם בערך ב 8:45 אחרי שעה ורבע נסיעה וגילינו שאין הרבה מטיילים, ככל הנראה בגלל מזג האויר. אנחנו מצאנו שמזג האויר פשוט מושלם לטיול הזה- מעט גשם, קצת רוח, קריר ומתאים להליכה מאומצת. טוב, יש סיכוי שאביחי יחלוק עלי ויעדיף 10 מעלות יותר. לקראת המסלול קראתי את הפוסט הספציפי על המסלול, וזה עזר מאד, הוא פירק את המסלול למקטעים ותיאר כל מקטע.
Tre Cime- שלוש פסגות. הרים גבוהים, נישאים מעל האזור, נוף של דרמה גדולה, צוקים חשופים ומרחבים גדולים. עלינו, ירדנו, עלינו, ירדנו, כך במשך חמש וחצי שעות. בסיומו של כל מקטע יש refugio שזו ביקתה עם מסעדה, בדרך כלל עם מרפסת לנוף המרהיב, ולעיתים יש שם גם אכסנייה ללינת לילה ואז מטיילים הולכים במשך כמה ימים עם הציוד על הגב, מביאים ציפה של פוך והאכסניה נותנת מיטה ושמיכה. כמה תמונות מהיום היפה הזה:
אחרי הסיום המוצלח, המשכנו הלאה, לעיירה Campitello di Fassa. ועל כך בפוסט הבא. בדרך, ראינו כמה מראות נחמדים:
